גאורי עידית נ' רשת עמל 1 בע"מ

פסק דין

בפניי תביעה על פיה עותרת התובעת לחייב את הנתבעת לשלם את הסכום של 261,855 ₪, בגין הסכם התקשרות שהופר על ידי הנתבעת.

מטעם התובעת העידו התובעת בעצמה, (שהגישה שני תצהירים), מר אבישי דביר, ומטעם הנתבעת העידו מר יהודה גוהר ומר עמיחי גרנביץ.

באי כוח הצדדים הגישו סיכומיהם בכתב ופסק דיני זה ניתן לאחר שמיעת התיק וקבלת סיכומי הצדדים.

הנתבעת הינה, תאגיד שכלל בזמנים הרלוונטיים לכתב התביעה את עמל הישגים, וכי התובעת שימשה כאשת שיווק, של מכללת מדיסין, בעבור הנתבעת.

בין הצדדים נכרת הסכם העסקה, (ראה נספח נת/2 לתצהיר התומך בבר"ל), על פיו עבדה התובעת אצל הנתבעת, במסגרת עמל הישגים, מיום 1.5.2001, ועד לפיטוריה, ביום 31.3.2003, (ראה מכתב פיטורים נ/1). ביחס לעבודתה של התובעת אצל הנתבעת קיבלה התובעת את שכרה, וכי אין כתב תביעה זה נוגע לעבודתה, ולמסגרת יחסי עובד מעביד שבין הצדדים.

טענות התובעת:

התובעת טוענת, כי עובר להתקשרותה עם הנתבעת על פי הסכם ההעסקה, ניהלה עסק לטיפולי רפואה משלימה בשם ע.ש.ר., ( להלן: "העסק").

התובעת טוענת, כי התבקשה על ידי נציג הנתבעת, מר דביר לבוא ולשמש כמנהל שיווק בעמל הישגים, והוסכם, כי עמל הישגים תעסיק את התובעת כשכירה, ובנוסף תרכוש את העסק של התובעת, היינו, את עסק ע.ש.ר. בסכום של 200,000 ₪.

התובעת טוענת, כי בישיבה, בה נכחו מר דביר ועו"ד מטעם הנתבעת, ת/2, וכי לאחר אותה ישיבה, התקיימה פגישה נוספת בינה לבין מר דביר, ת/3 בה הוסכמו כל פרטי ההתקשרות.

לטענת התובעת, הוסכם, כמפורט בת/3, כי הנתבעת תרכוש את העסק שלה, בתמורה לסכום של 200,000 ₪.

התובעת טוענת, כי ביצעה את חלקה, והחלה לעבוד בעמל הישגים, וכי בתחילת 2003 הוחלט לסגור את עמל הישגים, והיא פוטרה, מבלי ששולם לה חלקה בעסק ע.ש.ר. שכאמור, נמכר לנתבעת.

לטענת התובעת ההתקשרות המפורטת בת/3 מהווה התקשרות גמורה סופית ומוסכמת , ועל הנתבעת לשלם לה על פי התחייבותה, את מלוא סכום התביעה.

טענות הנתבעת:

הנתבעת טוענת, כי לא היו דברים מעולם.

הנתבעת טוענת, כי מר דביר לא התקשר עם התובעת בהסכם לרכישת עסק ע.ש.ר., וכי על פי ת/3 ברור כי המדובר בסיכום פגישה שעל יסודו יש לנהל משא ומתן, וכי ת/3 אינו מפרט הסכמות שגובשו, וממנו עולה, כי יש לקבל אישור לאמור בו.

עוד נטען, כי מר דביר כלל אינו מוסמך להתקשר בהסכמים מסוג זה, וכי ברור היה לתובעת כי כל הסכמה מעין זו, ובעיקר לתשלום של 200,000 ₪ מחייבת אישור ההנהלה של הנתבעת, מה שלא ארע במקרה זה.

הנתבעת טוענת, כי לאחר אותה הפגישה הצדדים התקשרו בהסכם ההעסקה, אשר מפרט את כל ההסכמות אליהם הגיעו הצדדים, בהסכם בכתב מסודר ומפורט, שבו נאמר בין היתר כי הוא מבטל כל הסכמה מוקדמת אחרת, (נת/1 לבר"ל).

הנתבעת טוענת, כי התובעת פעלה על פי הסכם ההעסקה, ולא העלתה כל טענה, אלא רק לאחר שסיימה את ההתקשרות עם הנתבעת, בשנת 2004, החלה לראשונה להעלות טענות שהוכחשו בדבר זכותה לקבל איזה סכום בגין עסק ע.ש.ר.

הנתבעת טוענת, כי התובעת כלל לא סיפקה את עסק ע.ש.ר., וכי לא ברור מה הכיל.